רוב ילדותי שביליתי בפריז, חלמתי לרקוד או לשחק על במה… הספקתי להינות מהסחרור הייחודי במינו של אולם שמקשיב לי, מרותק, ומוחה לי כפיים. אך מהר גיליתי שחלום זה לא יספיק לי, שיש בי כישרונות אחרים שמבקשים להתבטא. הדמיון שלי כל הזמן יצר סביב אירוע, בני אדם, מקומות, סיפורים מרגשים שרק חיכו שיספרו אותם.

החלטתי לכתוב סרטים ולביים אותם, ואולי, יום אחד, מי יודע, אגלם גם אחת הדמויות שיצרתי.

הגורל לקח אותי לישראל, וכאן הגשמתי חלום חדש שלא ידעתי אפילו שחלמתי אותו: לחיות בין יהודים בארץ שבמשך מאות שנים אבותיי שאפו לחיות בה.

כאן למדתי קולנוע. בתום הלימודים, עלה בי החשק להתנסות במרכז הקולנוע העולמי, בלוס אנג'לס. עשיתי. עברתי לארצות הברית ועבדתי שם בעריכת סרטים.

משם המסלול שלי המשיך בתפניות מפתיעות, אבל תמיד בליבו סיפורים כתובים או מוסרטים, בצרפת, בגרמניה, עד שחזרתי לישראל.

מכול פרק בחיי קיבלתי לקחים וכישורים כמתנה. בכל מקום רכשתי תכונה שעד כה הייתה חסרה לי. בלוס אנג'לס – הבנתי שכל שנייה חשובה, שאין מקום לפרטים או מילים מיותרות, בצרפת שהכול, ממש הכול, קשור לאהבה, ובגרמניה, שהבטחות מחייבות.